אוהבת את הגוף שלי, עם כל פגמיו

מאז שאנחנו קטנות הסביבה מנחילה בנו סטנדרטים מאוד מסוימים של יופי. הדוגמניות הרזות עם הבטן המושלמת והירכיים המעוצבות, השיער המושלם שמתנופף ברוח והאיפור חסר הפגמים. לימדו אותנו שכדי להיות נשים יפות ונחשקות בעיני הגברים, עלינו להיראות ככה ואם אנחנו לא, גברים לא ירצו אותנו. אותי בנות לרוב לא אהבו, בעיקר כי הייתי תמיד רזה נורא. אבל למרות הרזון והרגליים הארוכות, תתפלאו לשמוע שגם לי היו המון בעיות עם הדימוי העצמי שלי ולא אהבתי את הגוף שלי בכלל.

בצעירותי הרגלייים שלי היו כה ארוכות שלא ראו את פלג הגוף עליון שליהייתי שטוחה כמו קרש גיהוץ, או ככה הבנים בשכבה סיפרו. היו צוחקים עליי שיש לי רגלי שולחן ושבתנועה אחת הן וודאי יישברו. לא הלכתי עם מכנסיים קצרים, שמלות או חצאיות מהחטיבה ועד גיל 25. לא הלכתי עם כפכפים או סנדלים עד גיל 23 כי צחקו עליי שיש לי כפות רגליים גדולות. וזה נכון, הגעתי למידה 41 אבל מה לעשות שאני גבוהה ושהרגליים שלי גדולות בהתאם?!

img_8452

כשאני עומדת עירומה מול המראה כל מה שאני רואה זה את הפגמים – הציצי שלא באותו הגודל בגלל העקמת בגב, הכתפיים העקומות, הכפלים בבטן, הצדדים שנוזלים החוצה, השקעים ברגליים שנגרמו מכל מיני מכות שקיבלתי כי מה לעשות שאני clumsy. את הצלקות שיש לאורך גופי, את הידיים השמנות והרפויות שבגללן לא הצטלמתי עם גופייה שנים, האף הארוך, השיער המבולגן, הפה הקטן וכך הרשימה ממשיכה.

לא חשוב איזה מבנה גוף יש לנו, לכולנו יש עניינים עם הגוף. הוא אף פעם לא יהיה מושלם, גם אם נלך לחדר כושר או נעשה דיאטה, אנחנו נסתכל על עצמינו במראה ולא נאהב את מה שאנחנו רואות. ולמה? כי אנחנו לא נראות כמו שאנחנו ״אמורות״, כי אנחנו לא עומדת בסטנדרטים של הנשים אותן אנחנו מעריצות כל חיינו. העניין הוא, שגם הן לא נראות ככה והתמונות שאנחנו רואות עוברות כל כך הרבה ריטושים שלפעמים, אפילו הן לא דומות לעצמן.

רק כשהתחלתי לאהוב את עצמי, עם כל פגמייי, התחלתי גם לאהוב גם את הגוף שלי. אבל לא עד הסוף, אני עדיין עובדת על זה. אז כשרון אוריאל הציע לי לבוא להצטלם אצלו בסטודיו האירוטי עמדו בפניי שתי ברירות – להגיד מיד לא, כי אין מצב שאני מצטלמת עירומה עם איך שאני חושבת שאני נראית או, להגיד כן, מתוך ההבנה שרוב הסיפורים שאני מספרת לעצמי על הגוף שלי הם בדיוק כאלה, סיפורים, ושכל עוד אני מרגישה יפה, זה מה שחשוב.

img_8472

חווית הצילום היא קשוחה, כי את צריכה להתמודד עם הגוף שלך באמת, ולא לבד בחדר עם המחשבות שלך. יש עוד בן אדם שמצלם ובוחן כל תנועה ותזוזה שלך. אבל כמה שהיא קשה, ככה היא גם משחררת. כשהוא הראה לי את התמונות ישר ירדתי על עצמי ״אויש הבטן שלי נוראית, תעשה לי פוטושופ?״ אבל אז הבנתי שאני שוב מקשיבה לסיפורים שרצים לי בראש שיש לי בטן שמנה, ואולי היא באמת שמנה אבל למי איכפת!!

אז הנה אני, עם כל הפגמים שלי חשופים אומרת לכם שאני אוהבת את הגוף שלי. גם אם הוא לא הכי מושלם או יפה, הוא שלי ורק בגלל זה הוא הכי יפה בעולם בעיניי. כל אישה שאוהבת את עצמה היא יפה ומיוחדת, ולא משנה איזה מבנה גוף יש לה, כי האהבה עצמית הזו עושה את כולנו ליפות יותר. ברגע שנאמין בזה באמת, אף אחד לא יוכל לקחת את זה מאיתנו. להיפך, ככל שנאמין לזה בעצמנו, ככה יותר ויותר אנשים סביבנו ייראו את זה גם.

עוד כמה תמונות מהסשן עם רון:

img_8381

img_8533

img_8553

img_8397

תגובה אחת בנושא “אוהבת את הגוף שלי, עם כל פגמיו”

  1. נפלא המסר, והכנות שלך- שאת עדיין עובדת על זה.
    מצטטת את מה שאהבתי: "רק כשהתחלתי לאהוב את עצמי, עם כל פגמייי, התחלתי גם לאהוב גם את הגוף שלי.
    אבל לא עד הסוף, אני עדיין עובדת על זה".
    ורק….באמת גוף יפה בסטנדרטים המקובלים, אז….טיפה נוגד את המסר 🙂

השאר תגובה