כיצד פתרתי את האובססיבית שלי כלפי האקס

הגעתי לגיל 25 מבלי שאף בחור זרק אותי, אפילו פעם אחת. לא חוויתי שברון לב ובעיקר, לא חוויתי עד לאותו הרגע דחייה מצד גבר. תמיד אני הייתי זו שנפרדת מבחורים והתגאיתי בזה שאף בחור לא הצליח לשבור לי את הלב, כמו שראיתי קורה לחברות שלי. לכן, כשזה לבסוף קרה עם הבן אדם שחשבתי שהוא ״אהבת חיי״, נשברתי פי מיליון.

זו גם הסיבה העיקרית שלא הצלחתי לקבל את הדחייה, לא הצלחתי להבין איך ולמה הגבר הזה לא רוצה להיות איתי יותר, למרות שרק כמה חודשים לפני הוא טען שהוא יאהב אותי לנצח. עד כדי כך לא הצלחתי לקבל את זה שבמשך שנה אחרי הפרידה, המשכתי לסמס לו, לדבר איתו, לשכב איתו ולקוות שהוא פתאום ישנה את דעתו ויבין שהוא בעצם כן רוצה להיות איתי לנצח. אבל זה כמובן לא קרה.

shutterstock

אני מבינה עכשיו שחוסר היכולת שלי לקבל את הדחייה, היא מה שעוררה אצלי את ההתנהגות האובססיבית כלפי גברים ואת הדרך שאני מתמודדות איתם מאז ועד והיום. לא ידעתי איך לקבל את הדחייה, לא הסכמתי לקבל את זה שדחו אותי והתעלמתי לחלוטין מהעובדה, שהוא פשוט לא רצה להיות איתי יותר.

דמייני למשל מצב בו את מתחילה עבודה חדשה ואחרי כמה חודשים אומרים לך שאת פחות מתאימה להם ושהם לא רוצים להמשיך לעבוד איתך. האם תמשיכי לבוא לאותו משרד יום אחרי יום בניסיון לשכנע אותם למה הם בעצם כן צריכים לרצות לעבוד איתך? האם תישבי במשרד שלהם עד שייקחו אותך בחזרה לעבודה? האם תתקשרי כל יום לבוס כדי לשכנע אותו שהוא עשה טעות? כנראה שלא, כי זה יהיה מביך ואף מעט משפיל. אז למה את עושה את זה עם האקס?

shutterstock

ההבנה הראשונה שהכי קשה להתמודד איתה היא שהוא, לא רוצה אותי. זה שובר את כל מבנה האגו והאישיות שלנו ברגע ומעלה אינספור ספקות לגבי הערך העצמי שלנו וכך, גם פוגע בביטחון העצמי שלנו. כשמישהו לא רוצה אותי, אני מיד לוקחת את זה אליי וחושבת שמשהו אצלי לא בסדר, הרי למה שמישהו לא ירצה להיות איתי? מה לא בסדר אצלי שהוא לא רוצה אותי יותר?

במקום להבין שזה המצב ולהמשיך הלאה, אנחנו נכנסת למצב של הכחשה ומגיעות למסקנה שהוא לא באמת יודע מה הוא רוצה. כך, אנחנו לא מוותרות עליו עד הסוף וחיות באשליה שממש בכל יום הוא ישנה את דעתו ויחזור אלינו באהבה גדולה. אבל זה כנראה לא יקרה, כי הוא לא רוצה אותנו יותר ועד שלא נקבל את העובדה הפשוטה הזו, כנראה שנמשיך לחלום עליו, לחשוב עליו ולפנטז על האיחוד המרגש בנינו. נישאר במצב אובססיבי.

Maya Haim

ההבנה השנייה שקשה להתמודד היא שדחו אותנו. וכן, מה לעשות, הדחייה היא חלק אינטגרלי מהחיים ובאיזה שהוא שלב, נצטרך להתמודד איתו, אז למה לא עכשיו? הרי לא נתקבל לכל עבודה שנתראיין אליה, לא נזכה בכל תחרות שנשתתף בה, לא תמיד יבחרו אותנו ולא תמיד ירצו בנו. וזה בסדר, זה חלק מהחיים וזה לא אומר שום דבר עלינו.

אני מרגישה שזה קשור לפחד שיש לנו מכישלון. לי יש עד כדי כך פחד מכישלון שאני לפעמים מעדיפה לא לנסות מרוב שאני פוחדת להיכשל, אבל מה כל כך רע בכישלון? אז מה, אז נכשלנו, אנחנו יכולים רק ללמוד מזה ולצמוח מזה וכך גם מדחייה של גבר. זה לא הופך אותנו לפחות טובות!

seandent.com

חוסר היכולת שלנו לקבל דחייה יכולה לגרום לנזק רב בחיים האישיים שלנו, וחבל. היא יכולה לגרום לעיוורון ולתקוות שווא והיא אפילו יכולה בסופו של דבר להביא למצב של שיגעון. אני כמעט איבדתי את השפיות בחוסר היכולת שלי לקבל את זה שאהבת חיי, לא רוצה להיות איתי יותר.

לקח לי שבע שנים להתגבר על זה בצורה מלאה ושלמה והיום כשאני מסתכלת על התקופה הזו אחורה אני מבינה כמה למדתי מהפרידה הזו, למרות כל הכאב והסבל. למדתי כי הצלחתי לצמוח מזה, הבנתי דברים חשובים על החיים ועל עצמי והתפתחתי בזכותם. הפרידה, עם כל הצער שבדבר, היא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, וגם אם לקח לי שנים להבין את זה ולצאת מזה סופית, אני יודעת שיצאתי מזה חזקה יותר.

taken by Maria Brodkin Amsellem

בעיני הנקודה החשובה היא פה שהדחייה והכישלון הם חלק מהחיים שלנו ועלינו ללמוד לחיות איתם בשלום ולקבל אותם, במקום להילחם בהם כל הזמן. אני מאמינה שרק אז, נוכל להפסיק את ההתנהגות האובססיבית שלנו ולהתחיל לאהוב את עצמנו באמת וכך גם למצוא בסופו של דבר, אהבת אמת. אבל באמת.

השאר תגובה